שירת הנעליים

פרויקט אמנות וספרות של תלמידי כיתה ח'

בהנחיית נעמה, שירה, נעמי ואלי

את הפרויקט הגתה נעמה, המורה לאמנות, שחשבה על נעליים, וסחפה אחריה את שירה, נעמי ואלי, ואחר כך את תלמידי כיתה ח'. זה התחיל מהרהורים על נעליים, על שירה, ועל הקשר ביניהם. חשבנו על כך שגם נעליים וגם שירים מטביעים את חותמם בדרכים ובנפשות של אנשים, וביקשנו מהילדים להביא שירים שהשפיעו עליהם והרשימו אותם.

כל ילדה וילד בחרו שיר. חלקם בחרו שירים כבדים ורציניים, אחרים בחרו שירים פופולאריים, ואחדים בחרו שיר שהם בעצמם כתבו. הילדים התבקשו לחשוב ולכתוב על השירים. הם הסבירו מדוע בחרו בהם ובחנו אותם מבחינה תכנית ופואטית, לא "ניתוח" מלומד, אלא כניסה אל השיר מהרבה דלתות וחלונות כדי להעמיק את הקשר.

בשלב הבא הילדים התבקשו לתרגם את השירים שלהם לשפת הנעליים. כמו בסיפור סינדרלה במהופך, הם חיפשו את הנעל שמתאימה לשיר שלהם. הכוונה לא הייתה לתרגם את תוכן השיר למשהו קונקרטי, אלא לעצב נעל שתייצג משהו מן השיר בשפת האמנות הפלסטית. אחרי שהרעיון התגבש היה צורך להוציא אותו לפועל. כאן נעזרנו בידי הזהב של אלי, שהפכו הרבה מהרעיונות לאפשריים. לקראת סיום הילדים בחרו,בעזרתנו, קטע מייצג ממה שהם כתבו על השירים, וכן הוסיפו הסבר קצר על הפסל שייצרו.

לאורך כל הדרך ליוו אותנו, המורות מנחות הפרויקט, התלבטויות רבות. כמה לכוון בבחירת השירים? כמה להעמיק בניתוח השירים וכמה לאפשר לתלמידים להישאר במקום בו הם מרגישים נוח? כמה לוותר על תאריכי יעד ולתת עוד הארכה ועוד דחייה? האם לשלב את כל הילדים, או רק את אלה שעמדו בכל הדרישות? אנחנו לא בטוחות ואין לנו תשובות ברורות. מה שאנחנו יודעות, בינתיים, זה שלמרות שהנעליים קצת לוחצות והיבלות קצת מציקות, אנחנו גאות ביצירות שאליהם הגיעו ילדי כיתה ח'.