לודוויג ואן בטהובן

Ludwig van Beethoven

(1770 - 1827)

בטהובן הוא מלחין גרמני. סבו ואביו היו אף הם מוסיקאים.

ילדותו: אביו של בטהובן היה מורהו הראשון. הוא רצה לעשות מבנו ''ילד פלא'' בדומה למוצרט. לכן, הכריח את בטהובן הקטן להתאמן שעות, ולא נתן לו לאכול עד שינגן כפי שביקש.

לא אחת היה שב באמצע הלילה האב עם חברו, שתויים לחלוטין מביקור במסבאה המקומית, והיו גוררים את לודוויג הצעיר מחוץ למיטתו בשביל שינגן לפניהם עד שיירדמו. למרבה הפלא, השניים לא גרמו לבטהובן לשנוא את המוסיקה, אלא שבמקום זאת מצא הילד את המוסיקה כמקום מפלט לצרותיו.

בגיל 17 התחיל בטהובן לפרנס את כל המשפחה, כי אמו נפטרה ואביו היה חולה בגלל האלכוהוליזם.

לימודיו: כשבטהובן היה בן 17 – הוא נסע לוינה בפעם הראשונה. שם פגש וניגן בפני מוצרט. כשזה האזין לנגינתו, אמר: "יש לשים לב אליו- ביום מן הימים העולם כולו ידבר אודותיו".

בטהובן לא למד באופן מסודר, כי היה צריך לגדל את אחיו הקטנים והיה להם כאב. כל החיים הוא ניסה להשלים את השכלתו באופן עצמאי – ללמוד שפות, ספרות, חשבון ופילוסופיה.

מחלתו: בשנתו ה-30 חלה בטהובן במחלה קשה ואיבד בהדרגה את שמיעתו. ב-10 שנותיו האחרונות היה חירש לחלוטין. לאחר מאבק נפשי קשה שאפילו רצה להתאבד, התגבר על האסון הנורא בהחלטה נחושה להמשיך ליצור וכך כתב: ''אני אתפוס את גורלי בצווארו ולא אתן לו לשלוט בי''. בטהובן נאבק גם בגורלו!

עצמאותו: בתקופה של בטהובן מוסיקאים רבים חיפשו משרה בחצרות האנשים העשירים. עבור משכורת קטנה, אבל מובטחת היו חייבים לכתוב מוסיקה על-פי ההזמנות ולארגן נשפות וחגיגות בידור. בטהובן רצה להיות עצמאי ואפילו לחיות בעוני, אך להחליט לבד את מה לכתוב ומתי.

כל בני זמנו הבינו במהרה, שאי- אפשר להציב גבולות לעצמאותו של בטהובן ולא ניתן לכבול את רוחו.

חייו האישיים: בטהובן לעולם לא התחתן. הוא היה זקוק למשפחה ובית חם, כי לא היה לו בית חם גם בילדותו. הוא אהב מאוד אישה ממעמד האצולה, שלא יכלה להתחתן לפשוט-עם – לודוויג ואן בטהובן.

תהילתו: דווקא בתקופה, שנעשה חרש לחלוטין כתב בטהובן את יצירותיו הנפלאות ביותר- מוזיקה שמעולם לא שמע באוזניו. נראה, שחירשתו רק הגבירה את כוח ההאזנה הפנימי שלו, וייתכן כי דווקא חירשותו והמאבקים הפנימיים בהם היה נתון סיפקו לו השראה ליצירותיו הגדולות ביותר.